אנחנו במלחמה עכשיו, מודאגים, כואבים, כועסים וזועמים. קודם כל, אני משתתפת בצערם הרב של המשפחות ששכלו את הדבר היקר להם מכל. אני מאחלת לחטופים לחזור הביתה בריאים ושלמים במהרה.
רק כעת, ביומה השני של המלחמה אני מתחילה להתעשת קצת, לצאת מההלם, על אף שכל המתרחש עדיין מזעזע ומכאיב.
ביום הראשון, הייתי מנוטרלת ומשותקת, בוכה וכועסת. ולא הייתי מסוגלת להירגע.
המחשבות רצו על 200 קמ"ש: על מה היה? ואיך זה קרה? ומה יהיה? ומה עוד מחכה לנו??
וזה הכניס אותי עוד יותר ללופ של סטרס וחוסר תפקוד.
אז עכשיו, אם אני יכולה לתרום קצת את חלקי, אני מזמינה אתכם להקשיב למדיטציה שלי, כאן למטה אחרי הטקסט, 10 דקות של רוגע ושפיות אני מקווה שזה ייתן קצת מרגוע, שיאפשר להתאפס, לישון, להירגע.
מאחלת עבור כולנו ימים רגועים ושפויים.
コメント